המארב שכונה מארב גזר, על שמה של נקודת הדיווח לחפ"ק בעת הגעת הכח למיקום המארב, היה מארב קבוע בנקודה קבועה שאויש מידי לילה תקופה ארוכה עוד בטרם עלה הגדוד לקו. המארב התמקם בערוץ נחל  לצד דרך עפר יחסית פעילה, שהובילה מתוך לבנון לעבר שטח ישראל.

​

מכיוון שהיה קבוע די הרבה זמן בתוך שטח חקלאי מעובד, נוצרה קרחת עגולה שבה המארב היה שוכב מידי לילה, לא העלינו בדעתנו להחליף מיקום לאורך הדרך, שם היה צריך לשכב ושם שכבנו. באותו לילה הפלוגה קיבלה משימה נוספת למארב הגזר הקבוע, מארב חודר ומדלג. ההתרגשות הייתה יותר גדולה כמובן, נערכו כוחות מתוגברים של הגדוד לחילוץ, שסיירו לאורך כביש המערכת והיו במוכנות כניסה אם וכאשר המארב המדלג יתקל במחבלים.

​

המארב המדלג הורכב ממיטב הלוחמים הוותיקים של הפלוגה בפיקודו של הסמ"פ אריק היילי, ולמארב גזר הקבוע שבאותו לילה היה צריך להיות בפיקודי נותרו חוץ מהסמל יוסי והחובש, חבורה של חיילים צעירים שהגיעו לגדוד לאחר שסיימו בערך חודש לפני כן טירונות של חצי שנה בבזק. לא התרגשנו מידי, המארב היה די קבוע ולא מיוחד, הוא גם לא היה ממש בעומק לבנון אלא במרחק של מאות מטרים מהגבול.

​

יצאנו כרגיל והתמקמנו כרגיל בצורת מארב כוכב קרובים לדרך וממזרח לה, כאשר השעה 12 בשפת המארבים, שבה אני כמפקד שכבתי, הייתה לכיוון צפון על פי הנוהל, ויוסי הסמל כסגן מפקד הכח, התמקם לכיוון דרום. הדרך בליל ירח, הבהיקה בלובנה, והייתה במגמת ירידה מאיתנו לכיוון צפון, גלויה לעיננו, ועלתה מאחורינו לכיוון דרום, כשהיא מוסתרת על ידי טרסת סלעים ושיחי צבר, החל מבערך כ 6 מטרים מאיתנו.

​

לאחר כשעתיים, מעריך שבערך בשעה תשע וחצי בלילה שמענו רעשים מכיוון מזרח. בכיוון מזרח היה שטח גלוי מישורי כמאה מטר ולאחריו התרומם  רכס ההר. הרעשים היו מוזרים, התיישרנו לכיוון השעה 3 במזרח והמשכנו להקשיב, לאחר מספר דקות ביקשנו אישור להרים תאורות ולבצע סריקה רגלית וכך עשינו. כל התרגולת נמשכה כמחצית השעה, לא מצאנו ולא זיהינו דבר, דיווחנו וחזרנו להתמקם באותו מקום, גזר מארב כוכב לכיוון צפון.

​

לאחר כשעתיים נוספות, שמעתי רעש ובמקביל העבירו לי מצד ימין הודעה שמסר הקשר של יוסי הסמל שהוא שומע רעשים מכיוון דרום.

במארב כוכב מעבירים הודעות אחד לשני כמו במשחק טלפון שבור, עד שההודעה מגיעה למפקד הכח. לא שיערתי שיש בכך משהו שעלול להתפתח, אבל שמחתי על ההזדמנות הנוספת לשבור שיגרה במארב המשעמם, נצרתי את הנשק וחציתי את המעגל לכיוון דרום וכשאני כורע מאחורי יוסי והקשר שלו שאלתי מה שמעו ומאיפה.

​

הם לא כל כך הספיקו לענות, ולפתע ממש מולנו על הדרך, יצא מאחורי הסברסים והטרסה שהסתירו את המשך הדרך במרחק של כ 6 מטר מאיתנו גבר שצעד  מדרום לצפון, כלומר מכיוון ישראל לתוך לבנון. הבחור זיהה אותנו מיד ונעצר,מכיוון שהייתי היחידי בכריעה יצא שהתבוננו מספר שניות בהפתעה אחד בעיני השני. אני זוכר היטב שבהבזק של שנייה אני חושב לעצמי שזה בטוח לא מחבל, כי לא ראיתי נשק והוא גם בכיוון ההפוך למה שציפינו, אבל הוראות הפתיחה באש היו להרוג כל מי שעובר שם, גם אם זה גבר או אישה שנראים לכאורה תמימים, ללא שאלות וללא תהיות.

​

הרמתי את הנשק לכתף, אני במצב כריעה מאחורי יוסי, לחצתי על ההדק אבל הגליל היה נצור כי עברתי בתוך המעגל, שחררתי בבוהן לאוטומט ויריתי לתוך חזה הגבר צרור ארוך של כדורים. מיד לאחר מכן קראתי למארב פקודת היתקלות משעה 6 וליישר קו ושאר פקודות השגרה של המארב בעת היתקלות. המארב התיישר לכיוון השעה 6 כלומר דרומה, אש של כל הנשקים נורתה לכיוון כללי דרום , ברובה אני מניח לתוך הסלעים של הטרסה, שהייתה צמודה לדרך, והגנה על המחבלים שעדיין לא ידעתי שהם קיימים.

​

ירינו די הרבה, לפי הנוהל מחסנית ראשונה לפני החלפת מחסניות והסתערות. בזמן הירי זכור לי שחשבתי שאנו לבד, הנשקים שלנו ירו כל כדור חמישי נותב, כך שראינו היטב את הירי שלנו, ולא שיערנו שגם יורים עלינו באותו זמן, כי למחבלים שהסתתרו אחרי הטרסה ומעלינו, לא היו נותבים במחסניות, והרעש ששמענו היה כמובן של הנשקים שלנו שהיו צמודים לאוזנינו. פקדתי על הכח להתכונן להסתערות ולהחליף מחסניות, ולאחר מכן קדימה הסתער. להפתעתי קמו איתי רק 4 מהחיילים וכל השאר המשיכו לשכב ואז רק הבחנתי שחלקם צועקים מכאב ושבעצם הם נפגעו.

​

אני זוכר שלרגע חלפה בי מחשבה שיכול להיות שהטירונים כל כך לא מיומנים שהם פשוט ירו אחד בשני, אבל מיד לאחר מכן הבנתי שבעצם יורים עלינו מחבלים , שהבחור שהרגתי לא היה לבד, ושהם במיקום עדיף מאיתנו מאחורי טרסה עם סברסים שאין לי אפשרות לחצות ברגל. ממש באותו זמן שמעתי את החובש צועק שיוסי נהרג.

​

פקדתי על ארבעת החיילים לרדת במקום,הוצאתי את רימוני היד מהאפוד שלי, שחררתי ניצרה, הקפצתי, כדי שלא יזרקו עלינו את הרימונים שלי בחזרה, וזרקתי אל עבר אחורי הטרסה, למקומות שחשבתי ששם המחבלים עשויים להתמקם. סיימתי את שלי, העברתי שניים שלא נפצעו ימינה לרתק באש קדימה, וביקשתי מהשאר להעביר לי עוד רימונים כדי להמשיך להטיל אל מאחורי הטרסה והסברס,שם שיערתי שהמחבלים נמצאים.

​

הפעולה הצליחה, לא היה לי ספק כי שמעתי מעת לעת זעקות כאב של המחבלים. כך במשך מספר דקות זרקתי רימונים, והתקדמתי  בזחילה קדימה לעבר הטרסה והדרך, כשכל פעם שאני שומע רשרוש ,אני זורק רימון לכיוון הרעש. לאחר כ 5 דקות, אספתי אלי את החיילים שנותרו, ישרנו שוב קו, והתקדמנו בירי לכיוון דרום תוך כדי ירי לכל מקום בו ראינו או חשבנו שעלול להיות מחבל. כפי ששיערתי, הם כולם היו ממוקמים על הדרך, במרחק של מספר מטרים אחד מהשני מאחורי הטרסה שהייתה אמורה להגן עליהם.

​

לאחר הסריקה קדימה חזרנו אחורה כשאני יורה כדור בראש לכל אחד מהמחבלים על פי הנוהל. דיווחנו בקשר על ההיתקלות והחובש התפנה לטפל בפצועים. אני הלכתי לראות מה עם יוסי וגיליתי אותו שוכב ללא תנועה וללא סימן חיים. הפכתי אותו ולא ראיתי שום סימן של כדור שפגע בו, לא דם ולא כלום. אותו יוסי שאני מכיר, עם אותן פנים שלוות כאילו עדיין חי וישן, אבל מת. פתחתי לו את האפוד ואז גיליתי איך סנטימטר עלול לחרוץ את גורלו של האדם לחיים ולמוות.

​

קליע חדר מצד ימין, בין שני הפאוצ'ים הימניים קדמיים של המחסניות, נכנס לגופו ונותר שם בפנים, ככל הנראה פגע בלבו. זו הסיבה שלא ראינו כלום, יוסי נהרג מיד וללא סבל, בזמן שהתרומם לכריעה לקראת ההסתערות מקליע שאם היה פוגע סנטימטר ימינה או שמאלה, היה ננעץ בשתי מחסניות ומותיר את יוסי בחיים. כח החילוץ הגדול שהיה מוכן עבור המארב המדלג, נכנס מיד לכיוון המארב, ובינתיים הכנו מקום נחיתה לשני יסעורים שנשלחו כדי לפנות את הפצועים.

​

בסך הכל ולאחר מעשה אנו יודעים את העובדות הבאות. החוליה מנתה 6 אנשים, המחבל שצעד בראש היה ככל הנראה מפקד החוליה והחזיק אקדח ולא רובה ולכן חשבתי שלא היה חמוש. שאר המחבלים היו מצוידים בנשקים,חומרי תעמולה וחומרי נפץ ומטרתם הייתה להיכנס ולייצר פיגוע מיקוח בדומה למשגב עם.