מלכה (מילי) לאון
מילכה (מילי) –
אני החמישית בסדרה. השתייכתי לחבורה שנקראה "שלושת הקטנים" בפי "ארבעת הגדולים". גדלתי בין הבנים- יוסי ומיכה מעלי ושרוליק מתחתי. פירוש הדבר היה שהצטרכתי ללמוד לתת (ולחטוף) מכות ולרוץ מהר כדי לא לחטוף יותר. כך בילינו שבתות רבות על הדשאים סביב הבית ובקיבוץ. מתוך אלה צמחו המחול, אתלטיקה והדיפת כדורי ברזל...אני חושבת שאומנות הקרקס היתה מתאימה לשלל העיסוקים התנועתיים שלי.
אהבתי מאד לבלות בבית עם אבא ואמא וששת אחיי, את המסורת המשפחתית והיהודית, את ההיסטוריה המשפחתית, את הטקסים ואת הארוחות המשפחתיות בסופי השבוע. בפועל, אני משמשת פעמים רבות כזו שאמורה לזכור מי בשבט המשפחתי קשור למי, ואיך. ההורים והמסגרת המשפחתית שיצרנו בדירה הקטנה בקומה שניה בבית 9 באפיקים חסרים לי כיום.
מאז ומעולם הייתי תולעת ספרים, סקרנית חסרת מנוח, שמוכנה ללמוד כל דבר שקשור בגוף, בתנועה ובקשר שלהם אל מי שאני כאדם חש, מרגיש וחושב. סקרנות זו לקחה אותי הרחק לעולם, אל 8 שנים משמעותיות בלונדון, בהן למדתי לתואר שני במחול והתמקצעתי במה שאני עוסקת כיום- ניתוח תנועה לאבאן/בארטנייף, שמשמש אותי בעבודתי עם רקדנים, שחקנים, תרפיסטים ושאר סקרנים.
אני נשואה לאייל, שנדד איתי ללונדון, חזר איתי, וגם בארץ נדדנו קצת. כיום אנחנו גרים בגליל. אייל עוסק בשיווק ובהמצאות שונות. יש לנו שני ילדים – נועם הבכור וענבר בת הזקונים. נועם אוהב מאד ספורט ותנועה, ג'אגלינג, קריאת ספרים ויש לו ראש מתמטי כמו לסבא יצחק. ענבר אוהבת מאד בעלי חיים, תיאטרון, ויש לה פינות חמות ומיוחדות בעיניים ובלב לאנשים עם צרכים 'אחרים'.
את יוסי אני זוכרת בתקופות שונות: בתקופות שהכין איתנו הקטנים שיעורים סביב השולחן במרפסת, בתקופות הפרועות שלו בהן זכיתי לנחת ידו, בתקופה שכתב את העבודה העיונית המיתולוגית על קרבות מלחמת העולם השנייה, וצייר ביד מפות קרב, בתקופה בה גילה את המוזיקה של הביטלס. אני זוכרת את הילד הפרוע משנה צורה, את המתמטיקאי שמגלה את עולם הספרות והתנ"ך, את המעורבות החברתית שפיתח, את האהבה הגדולה שלו לעבודה בבננות, ואח"כ את הילדים בשלומי ואת החברים בסיירת ובגדוד. אני נוצרת בראשי את התמונה שלו מזמין את אמא לריקוד וואלס בסלון כשהוא לבוש בתחתוני צבא בלבד, ומבלה את לילות שישי עם אבא במרפסת עם היתושים ועם ספרי הפיזיקה ששניהם כל כך אהבו.