את יוסי כילד קטן אני זוכרת מעט. עיקר העניין שלי הופנה למריבות על הבכורה מול אחי יהושע – היום יוש.
עם יוסי לא היה שום צורך לריב. (הוא כנראה הציק למיכה...)

רסיסי זיכרונות מימי הילדות:
- יוסי עד גיל שנתיים ויותר קורא לכל דבר נניים, אמא מנסה להבין אם הוא מתכוון ל"על הידיים" או למכנסיים או למשהו אחר, והוא בוכה על אי היותו מובן.

• ב"השכבה" בשישייה (פעוטון) של יוסי, (אני מתלווה לאבא בדרך להשכבה שלי) – האבות של הילדים האחרים נהנים לצחוק עם יוסי, משהו בו שובה את לבם.

• אחרי יומיים בכיתה א' הוא מחליט שהבין את הפרינציפ ושהוא מעדיף לחזור לגן. אבא צריך לשכנע אותו באופן שאינו משתמע לשני פנים שמקומו בכיתה א. (מאז עשה חיל בלימודים)

• יוסי מסביר לאבא שכדאי לקשור את צמרות וענפי העצים כדי שלא יעשו כל כך הרבה רוח. – חקירה מעמיקה בפיזיקה מגיל צעיר. וגם, כשראה גמל שלמה גדול ומפחיד הציע לקשור אותו בפינת החי ליד כלבת הבוקסר "שנוביקא". הקשים לוגיים לתפארת.

• היה מנהג לתת מתנה לילד יום-הולדת בכיתה מצעצועיך הישנים. פעם יוסי החליט להכין עבודת יד משלו (קרטון, גזירות, הדבקות). המתנה כל כך הצליחה שכל בני הכיתה הפכו זאת למנהג. ומתנות קנויות ישנות נחשבו נחותות. לא רק שהיתה לו תבונת ראש כפיים ולב, אלא שבדרך שקטה הנהיג אחריו.

• ​

כשבגרנו התחלתי לראות איזה מן בן אדם הוא יוסי. רגיש, מעניין, בעל הומור עדין. כזה ששווה להיות ידידה שלו. זוכרת פעמים רבות בהן עזבנו בלילה את חדר ההורים, אני מגלגלת את אופני והולכת ברגל עם יוסי. (יוסי תמיד ברגל, לא ממהר) ובצומת הדרכים הנפרדות אל חדרינו היינו עומדים עוד שעה ארוכה וממשיכים לשוחח. לא פעם אחת חשבתי לי – כדאי לך להשתדל לפגוש אותו יותר, כי את לא יודעת לאן יגלגלו אתכם החיים. שלא תפסידי אותו...