"מכתבים" ושירים ליוסי
(ריקה רוסו סינה. מוצאי שבת, 27/4/19)
יוסי היקר.
ארבעים שנה חלפו מאז מותך ונדמה שכאילו היה זה אתמול. אני מניחה שכל אחד שהגיע לכאן היום לכבד את זכרך, זוכר בדיוק איפה הוא היה כשנחתה עליו הבשורה המרה. אותי היא היכתה בדרך חזרה מסיני, בשנתי הראשונה בצבא, בהודעה ברדיו, באוטובוס איפה שהוא בין תל אביב לחדרה. את השבר הזה אין לתאר במילים.
לכל אחד יש בחייו אנשים שכמו מגדלור באפלה הראו לו את הדרך. כזה היית בשבילי, בחייך וגם במותך. כשאני מנסה לאסוף את הזכרונות ממך, הם חוזרים ובאים כמו אדוות גלים המתנפצים אל החוף. מביאים איתם מחשבות על כל הים הגדול שנמצא שם. ומעל כל אלה פניך הטובות, המאירות, היפות והחכמות.
אחד הזיכרונות הראשונים שיש לי ממך הוא מיום חורפי, מסביב הכל רטוב ובוצי ואנחנו מתבוננים בהשתאות על שלולית שנקוותה ליד מיכל נפט גדול באזור חדר חולים הישן, (היום בית אשלים). על כתם הנפט שהתפשט בשלולית זרמו כל צבעי הקשת. זו היתה טינופת אדירה, ססגונית ומרהיבה כאחת. אתך למדתי שיופי נמצא בכל מקום. גם במקומות הכי פחות צפויים. וגם הראית לי את היכולת הזו שהיתה לך, להתנתק ממה שמכונה ה"מציאות" ולגלות עולמות אחרים.
באחת הקייטנות בכפר גלים, אני חושבת שהייתי אז בכתה ט', הכנת לי חולצה מחותמות של תפוחי אדמה. הרבה מאיתנו עשו חותמות כאלה אבל שלך היתה הכי יפה והכי מורכבת והשקעת בה שעות של עבודה. היה שם: גזר + שפן = משוואה מתמטית כלשהי. כל העסק מאוד שעשע והצחיק אותך ועד היום אני מצטערת שלא הבנתי את המשוואה. כי ברור שהיתה לה משמעות. אני מניחה שהיא הוכיחה שלמרות שהשפן אכל את הגזר שום דבר בחיים לא באמת נעלם. הישארות החומר העסיקה אותך מאוד ונוסחאות מתמטיות נתנו לך תשובה על שאלות קיומיות.
אני חושבת שתמיד חקרת את העולם וחיפשת תשובות. בקצה כל מחשבה שלך היה סימן שאלה. לגביך זו היתה דרך חיים. בשעות ארוכות של שיחות ניסית להסביר לי דברים מאוד מסובכים. טוב יוסי...ברור שלא הבנתי. אך אתה לא התייאשת אף פעם. חייכת והסברת שוב ואף ציירת ציור או בנית מודל כדי שאבין.
אהבת מאוד שירה. הכרת לי את וולט וויטמן, "עלי עשב", את אוסקר ווילד ועוד. אהבת מאוד לקרוא והיתה לך יכולת מדהימה לראות מעבר למילים, להבין לעומק. אהבת מוזיקה. מוזיקה צעירה, חתרנית, מרגשת, בועטת. הכרת לי את בוב דילן ואף השארת לי שלושה תקליטים שלו. היהודי הזייפן הזה הצליח לבטא בשיריו את תחושותיך ותהיותיך ואתה כמוהו, ידעת שהתשובה לעד מתעופפת ברוח.
בשנה האחרונה של חייך גרנו באותו צריף ישן בשכונת דיזנגוף של פעם. זה היה הצריף האחרון לפני "בית מולה". עם רועי בחנוף ויגאל שמשון. היינו נפגשים בחופשות שלי ושלך מהצבא. יגאל צייר טווס ענקי על חזית הצריף הירקרקה. מהחדר של רועי תמיד בקעה מוזיקה. אתה קראת ובנית מודלים מגפרורים ותהית תהיות ברומו של עולם. הרי ליצירתיות ולחופש המחשבתי שלך לא היו גבולות. וביחד תכננו איזה צבע של ורדים נשתול כדי ליפות את הצריף.
אז רציתי לספר לך שבמהלך השנים הצריף הירוק נהרס ושוטח ובמקומו נבנו בתי מגורים חדשים. תקליטי הויניל נעלמו מן העולם לטובת טכנולוגיות שמע חדשות. את "עלי עשב" השאלתי פעם והוא אבד לעד. המודלים שהכנת לי מגפרורים ודבק התפרקו. החולצה המקסימה מעשה ידיך שנתת לי גם היא בסוף הפכה לאבק. את "הבלדה מכלא רדינג" הצלחתי לשמור מכל משמר. אבל כל זה לא באמת חשוב. כי אתה ידעת וגם לימדת אותי שיש דברים שלא נעלמים. שמאחורי כל החלקיקים והננו חלקיקים המרכיבים את העולם ישנו חלקיק אחד יציב ואציל שאינו מתפרק ואינו נכחד לעד. והחלקיק הזה הוא אהבה. היא התשובה המתעופפת ברוח.
יוסי, רציתי לומר לך תודה שחלקת איתי את עולמך. רציתי לומר לך תודה שהאמנת בי ושאהבת אותי גם כשאני לא האמנתי ולא אהבתי את עצמי. תודה על כך שבארבעים השנים האחרונות אתה בכל זאת נשאר וממשיך להיות חלק מחיי ומחיי משפחתי. טוב הלב, העדינות, הנדיבות והחכמה שלך עדיין כאן ואתה ברור ובהיר. יוסי היקר. הנר שלך עודו מאיר.
יוסי / יום הזיכרון 2006
אֲנִי בּוֹכֶה עָלֶיךָ
אֲנִי בּוֹכֶה
עָלַי
אֵין בִּי הַכֹּחַ
לְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ
מַמְּנִי.
אוֹתִי מֵעַצְמִי.
הַזְּמַן אֵינוֹ מְרַפֵּא
אֵינֶנּוּ מַרְפֶּה.
אחיזתו מְשַׁנֶּה
אֶת דֶּרֶךְ הַגַּעְגּוּעִים.
אֲנִי חָב לְךָ
וְאֵין דָּבָר אוֹ נָתִיב
לְפִדְיוֹן חוֹבִי.
וְאוּלַי-
אַתָּה בִּכְלָל מְשֻׁחְרָר
וְהַכֹּל פְּרִי דִּמְיוֹנִי...
כי לא תיפולו בחרב/ יום הזיכרון 2013
כִּי לֹא תִיפּוֹלוּ בַּחֶרֶב
טֶרֶם אֶת חַרְבְכֶם הֲשַׁבְתֶּם לִנְדָנַה
יֶדְכֶם לֹא אָחֲזָה בָּהּ, חֲמוּצָה מִדָּם יְרִיבֵיכֶם,
מַחְלִיקָה וְנֶאֱחַזְתָּ חֲלִיפוֹת
מְנִיעָה אִבְכוֹתֵּיהַ הָלוֹךְ וְשׁוּב,
הָלוֹךְ וְהַחֵלֶק
חוֹסֶמֶת וְנָעָה בְּמַסְלוּלֶיה-
עֵת עֵינֵיכֶם מַבִּיטוֹת אֵל תּוֹךְ עֹמֶק עֵינֵיהֶם
וְהוֹלֵם לִבְּכֶם נוֹגֵעַ בְּדֹפְקָם
אֲזַי, חוּט שֶׁל כָּבוֹד הוֹלֵךְ וְנִשְׁזֹר בֵּינֵיכֶם
הוֹלֵךְ וְקוֹשֵׁר גּוֹרָלוֹת...
כִּי לֹא בַּחֶרֶב תִּיפּוֹלוּ
לֹא מוּלְכֶם יַעֲמֹד מִי,
כִּי פִּסָּה יִרְאֶה, לֹא בַּתַּחְבּוּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ
כִּי אִם בְּמָחְשַׁכֵי הָאֵיבָה, וּפָחַד חִיִדָלוֹן הַחַיִּים
בְּעוֹרְקֵיְהֵם. בְּוְורִידָם. לִבָּם נָדַם עוֹד טֶרֶם קָרַב.
יֶאֱרֹב עַל צפונכם, אוֹ שֶׁמָּא, לֹא יְכַוֵּן עַצְמוֹ כָּלַל
וּבְעֵינָיו, מְצוֹעָפוֹת מִכָּל כָּבוֹד
יְשַׁגֵּר מִמֶּרְחָק כְּדוֹר. סַגְסֹגֶת חָרוּטָה.
וְיֵעָלֵם אֶל חֵשְׁכַּת מְזִמּוֹתָיו.
עַל בִּירֵכֵיכֶם, עֵת תִּכְרְעוּ, בְּעֵינַיִם כַּלּוֹת
עַל מָה וְלָמָּה, בָּאתֶם, אֶל רָעָה שֶׁכָּזֹאת...